למדנו בפרשה (יד, ד):
"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב".
ופירש"י: "טהרות. פרט לעוף טמא. לפי שהנגעים באים על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים, שמפטפטין תמיד בצפצוף קול".
ושתי שאלות בדבר:
א', כאשר הפסוק אומר טהורות, הרי ניתן לפרש זאת בב' משמעויות, הראשונה - טהרה מטומאה, השניה - טהורה לאכילה. רש"י בפירושו בא להבהיר כי הפירוש כאן "טהורות", הוא כאופן השני, שהציפור עצמה צריכה להיות טהורה.
אבל, הרי דבר חי, כידוע, אינו מקבל טומאה, ואם כן, מדוע הוצרך רש"י לשלול ולבאר שפירוש "טהורות" הוא לאכילה ולא מטומאה?
ב', מה הקשר בין העובדה שהציפורים צריכות להיות טהורות לבין הסיבה לכך שהמצורע לוקח לטהרתו ציפורים, ומדוע קישר רש"י שני דברים אלו יחדיו. ובכלל, מדוע הוצרך רש"י לבאר וליתן סיבה לסדר טהרת המצורע?
חז"ל קבעו כי יש ליקח לטהרת המצורע ציפור דרור דוקא. אמנם כל ציפור טהורה שאינה חיה בבית כשרה, אך בפועל מצותה בציפור דרור. תוכנה של ציפור זו שאינה מקבלת מרות, ואינה יכולה לחיות בשבי אדם.
כח הדיבור באדם, הוא חידוש מיוחד שאינו בערך לשאר מיני הבריאה. בכוחו של האדם להבהיר ולהעביר שכל עמוק לחבירו, דבר שאין ביכולת אף אחד מבריותו של הקב"ה.
כח נהדר זה, כאשר הוא מנוצל לדברים לא טובים, הרי הוא עלול להוביל לעברי פי-פחת. לכן, כאשר באים לכפר על שימוש לרעה של כוח זה, יש להקפיד ולהשתמש בציפורים טהורות דוקא, שהרי תוכן ענין הכפרה להראות מהי הדרך הנכונה להשתמש בדיבור.
לאחרי שהבהיר רש"י שהציפורים עליהם להיות טהורות, היינו שמהותם היא מהות טהורה, ממשיך ומבהיר רש"י, שמן הציפורים הטהורות אנו רואים שניתן לדבר ובטהרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה