יום ראשון, 23 ביוני 2013

משהו לשבת - פ' בשלח

למדנו (טו, כז): "וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם".
ופירש"י: "שתים עשרה עינות מים - כנגד י"ב שבטים נזדמנו להם: ושבעים תמרים -כנגד שבעים זקנים".

הסיבה שהוצרך רש"י לפרש כך, שהתמרים והמעיינות הם כנגד משהו ולא שכך פשוט היה, היא שע"פ פשט, מוכרחים לומר, ששבעים התמרים לא היו עבור מזון לבני ישראל: בני ישראל "פרו ורבו וישרצו במאוד מאוד, ותמלא הארץ אותם", "רבים כחול אשר על שפת הים" (אם כי המספר המדויק לא נתפרש עדיין). שבעים תמרים - אפילו מלאים - אינם יכולים להספיק לעם שלם.

גם, מפני מה ציינה התורה את מספרם של התמרים ושל המעיינות, ולכאורה די היה לציין שהיו, ודי. ולכן, פירש רש"י שהמעיינות היא כנגד שבטי ישראל והתמרים - כנגד הזקנים.

אבל למה? למה ה' עשה נס שכזה (אפשר לדייק בלשון רש"י שכתב "נזדמנו להם" לשני הכיוונים - או שהעצים והמעיינות נבראו ממש לכבודם, או שהמעיינות והעצים נבראו בששת ימי בראשית כך. כך או כך, נס זה נס) שיהיה מספר מסויים של מעיינות ועצים? האם לא די פשוט במספר מסויים של מעיינות - כמה שנדרש - ועצים?

התירוץ הוא, שבכך מתגלית חביבות מיוחדת לעם ישראל וגילוי אהבת ה' אלינו. אפילו פרטי הענקת השפע, מספר המעיינות וכמות העצים - אף היא בדיוק ובכוונה.

התורה נמשלה למים ("הוי כל צמא לכו למים") ולדבש ("מתוקים מדבש"). ההבדל בין דבש למים הוא מן הקצה אל הקצה. בעוד שהמים הינם מקור החיים ובלעדיהם אין לאדם קיום, הרי הדבש הוא דבר שאיננו נחוץ כלל לצורך קיום הגוף. המים מצויים בשפע, ואילו על הדבש על האדם לעמול רבות בכדי להשיגו. ועוד פרטים רבים.

בכללות, רומז בחינת ה"מים" בתורה לנגלה שבתורה, וה"דבש" (דבש התמרים, כמו שאנו אומרים "ארץ זבת חלב ודבש") לפנימיות התורה.

בעוד שנגלה שבתורה הוא מתחלק לי"ב מעיינות - כמות רבה שממנה יכולים כל עם ישראל לשתות ולהסתפק בכך. הרי שעצי תמר ("דבש") היו שבעים (בגימ' סוד), כנגד כל אחד מזקני ישראל, אך לכל אחד מישראל.

דבר זה היה בדורו של משה, שאז לימוד תורת הנגלה היה לכל אך תורת הנסתר היתה ליחידי סגולה. בדורנו, אבל, יש חובה על כל אחד ואחד ללמוד גם את תורת הנגלה וגם את תורת החסידות בהרחבה ובשפע.
--------
בקשר עם ט"ו בשבט הבעל"ט בשב"ק זו (ה'תשע"ג), וכידוע שכל אחד ממועדי ישראל נרמז בפרשת השבוע - הרי שענין זה מצינו גם כן בסיפור זה שבתורה.

על אף שישראל עדיין לא זכו להכנס לארץ ישראל באותה עת, ועדיין היו במדבר, הקב"ה הטעימן מעין פירות א"י: תמרים. יהי רצון שנזכה גם אנחנו "לאכול מפריה ולשבוע מטובה", בקרוב ממש.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה