למדנו בפרשה (כג, ח):"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים"
ופירש רש"י:
"דברי צדיקים - דברים המצודקים, משפטי אמת, וכן תרגומו פתגמין תריצין. ישרים".
רש"י פירש כן לשלול את ההבנה הפשוטה, ע"פ כללי הדקדוק, ש'צדיקים' הוא תואר אומר הדברים ולא תואר הדברים עצמם. שהרי אם כוונת הפסוק היתה לתאר את הדברים, היה על הפסוק לומר "ויסלף דברים צדיקים".
אך רש"י לא יכל לפרש כן, כי איך יוכל לומר שהצדיק יקבל שוחד? ולכן נדחק ופירש שלא ע"פ הפשט, ש"צדיקים" הוא תואר הדברים ולא תואר האומר.
[ובאמת האבן-עזרא פירש שהכוונה על הצדיקים עצמם, וכן הוא בתרגום המיוחס ליונתן].
ולכאורה, מהי הבעיה לומר שהכוונה שנוטל השוחד היה צדיק לפני שנטל את השוחד, ובנטילתו פסקה צדקותו בכך. בדיוק כפי שה"פיקח" על ידי השוחד "מתעוור", שהכוונה בזה (בנוסף לפשוטו ממש, שעיניו מתעוורות) ש"ישתכח תלמודו", ואעפ"כ קורא הפסוק לו "פיקח". אם כן, לכאורה נוכל לומר על הצדיק?
יתירה מזו, האבן-עזרא כתב שהטעם שקרא הפסוק לנוטלי השוחד "צדיקים" הוא כיון שהינם צודקים בדין, כלומר אף כשנוטלים שוחד עבור קיום הדין הצודק, הרי על ידי זה הינם מסתלפים.
וכמו שכבר פירש רש"י פסוק אחד לפני זה, שפירוש "צדיק" אין פירושו בהכרח "נקי", ויכול להיות צדיק שאיננו נקי. ומדוע לא פירש כן רש"י? ובייחוד שזה דוחק גדול לפרש כמו שפירש ע"פ הדקדוק.
[גם קשה עליו מגמ' דכתובות קה, א - ואכ"מ].
ונראה לבאר בזה: ע"פ פשט, אין מקום כלל לענין ה"צדקות" במעלת השופט. יראת שמים - ("יראי אלוקים") - בוודאי, אך צידקות אינה מעלה בשופט.
ענין הצדיק, כבר פירש רש"י לפני זה בריש פרשת נח: "מלמד שעיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים". כאשר באים להגדיר את הצדיק ("עיקר תולדותיו") אלו הן המעשים הטובים שעשה.
אם כן, מדוע שיפרט הפסוק בהגדרת השופט היותו "צדיק"? ומה בכך, מפני מה שלא יסתלפו משפטיו מפני שהיה צדיק? התינח חכם ופיקח אין דרך שיטעה בדבר הלכה ומשפט, אך הצדיק?
ו(מחמת הקושי לומר שצדיק קיבל שוחד, ו)לכן העדיף רש"י את פירוש התרגום (נגד הדקדוק) שצדיקים הוא תואר הדברים.
ההוראה לנו, בחיי היום-יום מפסוק זה ומדיוק זה היא כפולה:
לכל לראש, יש לזכור תמיד שהאדם הוא שופט של עצמו, וכמו שפירשו על הפסוק "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך", שעל האדם לשפוט את שעריו: האזנים, הפה והעיניים. והציווי הוא "לא תיקח שוחד", על האדם להיות כנה וישר, כי "על כל פשעים תכסה אהבה". וכאשר מגיע עת חשבון הנפש, בעיתים מזומנים יש להזהר שלא ליקח שוחד, כי אפילו כאשר "דברי צדיקים", מעשיו והנהגתו הינם בתכלית השלימות - הרי אהבה העצמית גורמת לסילוף ועיורון. והרי כל טעם ואיסור שוחד הוא מטעם זה עצמו.
נקודה אחרת: תפקידו של השופט הוא שימת חיים ועשיית שלום בין אדם לחבירו. יש לזכור, שכאשר מגיע העת לדאוג לטובת הזולת, אין נוגע כלל עד כמה עובד ה' הוא האדם, העיקר הוא "דברי צדיקים" - "משפטי אמת", לדאוג לזולת ולרווחתו באמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה