למדנו בפרשה (כג, כז):
"אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'".
ופירש רש"י:
"אך - כל אכין ורקין שבתורה מיעוטין, מכפר הוא לשבים ואינו מכפר על שאינם שבים".
רש"י מפרש רק את הנדרש להבין בפסוק, והוא איננו מאריך במקום שאיננו נדרש. מדוע אם כן כותב רש"י את ההקדמה "כל אכין ורקין שבתורה מיעוטין"? מספיק היה לכתוב, לכאורה, "אך - למעט שמכפר כו'".
והשאלה היא כפולה, מדוע מזכיר רש"י את העובדה שזהו כלל בכל התורה, והן מדוע מזכיר רש"י את העובדה שגם תיבת "רק" היא מיעוט, דבר שלכאו' אינו נוגע לפירוש הפסוק כלל!
ובייחוד, שרש"י כבר כתב פעם אחת כלל זה, בפרשת כי-תשא (שמות לא, יג), ומדוע נצרך רש"י לחזור ולומר כלל זה בשנית?
[ועוד יש לדקדק, ששם כתב רש"י "כל אכין ורקין מיעוטין", בלי תיבת "שבתורה", ומדוע הוסיף כאן רש"י גם מילה זו].
הקושיא מתחזקת לאור העובדה שבסמוך (פסוק לט) משתמש רש"י בכלל זה, שאך הוא למעט, בלא להזכיר את הכלל שהוא בכל התורה.
יש לבאר:
לרש"י הוקשה, שאם כוונת הפסוק למעט מכפרת יום הכיפורים, שלא יכפר אלא למי שעשה תשובה, היתה צריכה תיבת "אך" להיכתב בראש הפסוק הבא "וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקִיכֶם", ולא בראש הפסוק הזה, המדבר על עצם קדושת היום.
לכן מבאר רש"י, כי "כל אכין ורקין שבתורה" הם מיעוטין, גם במקום שניתן לפרש את המילה (כמו שפירש הרמב"ן כאן ובעוד מקומות) שמובנה "אכן", או משמעות אחרת. ולכן כורך רש"י את ה"אכין" עם ה"רקין", שבכך מדגיש רש"י שאין הכוונה למיעוט ממשמעות המילה, כי אם כדרשה.
משא"כ במקומות אחרים, שם אין צורך להזכיר את העובדה ש"אך" הוא מיעוט, מכיון שאין דרך אחרת לבארו חוץ ממובנו המילולי.
[ומה שבכי-תשא הוצרך רש"י להביא את הכלל, מתורץ ע"פ מש"כ הרמב"ן שם].
נמצא, שישנו מיעוט על עצם מהות היום וקדושתו ("יום הכיפורים הוא מקרא קודש יהיה לכם"), ולא רק על כפרתו.
כי כפרת יום הכיפורים שונה היא מכפרת התשובה בכל השנה. בעוד שבכל השנה התשובה מכפרת על החטא, הרי שיום הכיפורים מכפר לחוטא.
"אך", מיעוט ישנו, לא לכולם יום הכיפורים מכפר, רק "לשבים", מי שרוצה לשוב, גם אם לא עשה תשובה על העבירה הספציפית שעליה עבר.
אנו באים מ'פסח שני', המלמד שבכוחו של אדם שהיה טמא להוסיף רגל ומצוה בתורה, ועל ידי כך לתת הזדמנות שניה לתקן ולכפר. יום הכיפורים אמנם הוא רק בעוד כמה חודשים, אך ההזדמנות לתקן, לשוב ולכפר - היא תמידית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה