למדנו בפרשה (יז, כא):
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם"
וכתב רש"י: "בתוך מטותם - הניחו באמצע, שלא יאמרו מפני שהניחו בצד שכינה פרח".
ונשאלת השאלה האמנם? האם יש מי שיחשוב שבגלל שמטהו של אהרון היה בקצה ולא באמצע הוא זה שפרח? האם בגלל זה הוצרך משה להניח את המטה דוקא באמצע?
ועוד, הרי בלשון הפסוק אין הכרח לפרש את מילת "בתוך מטותם" שיהיה דוקא באמצע, אלא "בתוך" הכוונה "בכלל" (וכמו שתירגם אונקלוס כאן תיבת "בתוך" - "בגו", ולא "במציעותא", כמו שתירגם למשל את הפסוק "ועץ החיים בתוך הגן" "במציעותא"). ומדוע בחר רש"י לפרש שלא לפי פשוטו, ש"בתוך" הכוונה דוקא באמצע?
הביאור בזה:
רש"י היה מוכרח לפרש שמילת "בתוך" אין פירושה "בכלל", אלא "באמצע", מכיון שאם נפרשה "בכלל", יוקשה מפני מה "שנים עשר מטות", ולא שלשה עשר, שהרי אם שבט לוי בכלל ("בתוך מטותם") ומנשה ואפרים נחלקו לשניים, הרי לנו שלשה עשר מטות, ולא שנים עשר. ולכן הוכרח רש"י לפרש ש"בתוך" הכוונה לאמצע ולא ל"בכלל".
הסיבה לכך שיש חשש לכך שמאן-דהו יטעה לומר שמיקום המטה גורם לפריחתו, כי כבר ראינו במקום זה שטבע הדברים משתנה ומשתבח לטובה. שהרי הנר המערבי, הקרוב ביותר לקודש הקודשים, היה דולק מערב עד ערב, שלא כפי טבעו. אם כן, יש מי שיטעה, מקום זה יש לו תכונה (טבעית) לשנות את טבע וחומר הדברים לאופן נעלה יותר ומשובח יותר. ואולי גם על מטה אהרון השפיע טבע זה.
ההוראה עבורנו היא ברורה: כשם שטעות זו, שמיקום המטה יכולה להשפיע על השפע והחיות הגשמית היא מופרכת בעינינו, עלינו לזכור שכן הוא הדבר בכל השפעה גשמית, שום דבר איננו לא על פי רצון ה', ואף "הטבע" הוא "אלוקים", רק שהוא מסתתר בתוך הגימטריא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה