למדנו בפרשה (כה, כ):
"וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים"
ופירש רש"י: "פרשי כנפים - שלא תעשה כנפיהם שוכבים, אלא פרושים וגבוהים למעלה אצל ראשיהם, שיהא עשרה טפחים בחלל בין הכנפים לכפרת, כדאיתא בסוכה (ה, ב)".
אך המעיין בגמרא שם יראה שלא מתיבות "פרשי כנפים" למדו שהיו כנפיהם פרושים, אלא מתיבות "סוככים . . למעלה", ומדוע שינה רש"י וכתב כך?
ואף שרש"י אינו מעתיק דברי חז"ל, אלא מפרש המקרא ע"פ פשוטו, אך כאן הרי כתב "כדאיתא בסוכה"! ובסוכה לכאורה לא משמע כן.
אך הדבר יובן, בדא"פ, בהקדם הבנת משמעות ותוכן ענין הכרובים וכנפיהם הפרושים למעלה:
מבואר כי כנפי הכרובים הם אהבה ויראה שהם כנפי המצוות, שעל ידם פורחים הכרובים ומעלים את כללות המצוות למעלה, מבחי' עולם העשיה - בו הם בבחי' "כרובים" - "פני תינוק", קטנות המוחין והעלם מציאות אור ה' בתורה ובמצוות.
כמו שהקטן, הרי אף שיכול להבין לפי דרגתו גם דברי שכל, הרי מכל מקום חסר בכך ההתקשרות והדעת, כך גם גילוי התורה והמצוות בעולם הזה הגשמי, חסר בו בגילוי הקשר עם נותן התורה ומצווה המצוות.
ובפריחת הכרובים מעלים עמם אף את הכפורת, שמשם היה יוצא הקול אל משה - התורה והמצוות כפי שבאו בגילוי בעולם.
(ולכן מצינו שהכרובים היו צריכים להיות מקשה אחת עם הכפורת, כלומר שעל המצוות להיעשות מתוך אהבה ויראה דווקא, ובאופן שהאהבה ויראה גורמים ומחוברים בקשר אמיתי - "שלא תעשם בפני עצמם ותחברם לכפרת" (ל' רש"י פסוק יט) - שהרי האוהב את ה' באמת וחפץ לדבקה בו באמת הוא על ידי שמקיים מצוותיו ולומד תורתו).
על פי זה מובן היטב מדוע צריך "שיהא עשרה טפחים בחלל בין הכנפים לכפורת", כלומר שהאהבה ויראה יכללו את כל פרטי וחלקי הנפש, עשרת המידות, שבכל חלקי נפשו יעשה ויקיים את מצוות ה' מתוך אהבה ויראה והדבקות אמיתית.
ולכן מציין רש"י שלומדים ענין זה מ"פורשי כנפיים", על אף שחז"ל שם למדו זאת מפרטים אחרים בפסוק, כיון שתכלית הכרובים הוא פרישת כנפיהם ועלייתם למעלה, יחד עם הכפורת - התורה והמצוות שנעשים על ידינו -.
נאמר בחז"ל, שמחורבן הבית הראשון נגנזו (בין השאר) הכרובים. אין הפירוש חלילה, כי בזמן הגלות ענין זה חסר, אלא שאופן פעולת הכרובים הוא בצורה של "גניזה", העלמות והתכללות.
ידוע שבדורות האחרונים, וככל שמתקרבים לסוף זמן הגלות הדבר בולט יותר ויותר, קשה להגיע לאהבה ויראה בגלוי אלא רק בהעלם. ובמילים פשוטות: בודדים זוכים בדורנו שלתורתם ולמצוות שהם מקיימים יהיו "כנפיים" שישאו אותם למעלה. הכרובים "נגנזו" והפכו לנסתרים בתוך מעמקי הלב.
ואף על פי כן, כאשר זוכרים שהתורה היא תורת ה', והמצוות - רצונו, הרי זה עצמו נותן כח וחיות ש"זאת התרומה אשר תקחו מאיתם" מלשון הרמה והתרוממות, תהפוך ל"זהב (יראה), כסף (אהבה) ונחושת (תפארת, קו האמצעי)".