למעשה דבר זה נכתב לפני שנה, אך עד עתה (בהשגח"פ) לא עלה לבלוג, ועתה מצאתיו:
למדנו בפרשה (כו, לא): "וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים".
למדנו בפרשה (כו, לא): "וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים".
ופירש רש"י: "פרכת - לשון מחיצה הוא, ובלשון חכמים פרגוד, דבר המבדיל בין המלך ובין העם".
ושתי שאלות פשוטות: מפני מה אין רש"י מסתפק בהסברה הפשוטה של "לשון מחיצה הוא", וממשיך "ובלשון חכמים כו'".
ועוד, "לשון מחיצה הוא ובלשון חכמים פרגוד" - משמע שמחיצה איננה בלשון חכמים, ואנחנו שנינו (תחילת מסכת בבא-בתרא) "השותפין שרצו לעשות מחיצה"!
בין הראשונים אנו מוצאים מחלוקת בגדרה של הפרוכת, האם היתה מכלי המשכן ותפקידה לכסות על ארון הברית, או שהיתה חלק מן המשכן עצמו וחילקה בין הקודש וקודש הקודשים.
כאן מציג רש"י את שיטתו הייחודית: על אף שמהותה של הפרוכת היתה רק מחיצה המבדלת בין הקודש לקודש הקודשים, ולא ככלי לכיסוי על הארון, הרי עם זאת היתה המחיצה באופן של "פרגוד" - "דבר המבדיל בין המלך ובין העם", הפרדה לא רק בשטח ובמרחק כי אם באיכות ובמעלה.
ענין זה, מרמז רש"י במיוחד בהביאו שני מילים עבור פירוש תיבת "פרוכת", "מחיצה" ו"פרגוד". בעוד שמחיצה היא בין כל שני דברים, ופירושה חלוקה (משרש מחצית וחצי), הרי הפרגוד זהו הפרדה מסוג מסויים.
[אגב, ענין יפה שמעתי: פרכת בלשון הקודש נשתלשלה ללשון חכמים והפכה לפרגוד. שהרי ג' וכ' שניהם עיצורי החיך, והת' והד' שניהן לשוניות].
ולכן לא קורא רש"י לתיבת מחיצה "לשון חכמים", כי אין כוונתו להראות על העומק והפרט הנוסף שבפרוכת (חכמה נוספת) כי אם על הפשט והמהות - לשון סתם.
ההוראה עבורנו מחלק זה שבתורה:
כידוע, האדם נקרא "מהלך", לעומת המלאכים שנקראים "עומדים", כי בכח האדם לעלות מדרגא לדרגא. אך יחד עם זאת, יש לשים מחיצות. יש להזהר מטעות בהערכה העצמית, הן כלפי מעלה והן כלפי מטה, ובין הקודש לקודש הקודשים, אף שהיה רק פרוכת - הרי היא לשון מחיצה - הפרדה מוחלטת. כמו ההבדל בין מלך לעם.
אבל, ראו זה פלא, בכל פעם שבחז"ל מוזכר הפרגוד, הוא מוזכר בהקשר של שמיעה מאחוריו! ואכן, בכוח האדם בסופו של דבר, אם יתאמץ וישתדל, לעלות אף למקומות שאליהם לא יכל להגיע בתחילת התהליך.
וכמו שכתב הרמב"ם (סוף הל' שמיטה ויובל): "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים".
הרי שיש בכוחו של כל אחד להכנס אל מאחורי הפרגוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה