סיום הפרשה מתמקד במלחמת עמלק ושבועת ה' והבטחתו "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (יז, יד). ובהמשך הדברים אומר משה: "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַנ' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר". וכמו שמאריך רש"י (שם) שאין שמו של ה' שלם ואין כסאו שלם, עד למחיתו של עמלק.
הביאור בזה, בהקדם שאלה אחרת: ידוע כי ההפטרה היא "מעין הפרשה", שהרי ההפטרה ניתקנה כתחליף לקריאת התורה. אם כן, מן הראוי שנראה קשר בין ההפטרה לחלק זה בפרשה, החלק המסיים והחותם את הפרשה.
מהו שורש השנאה התהומית לעמלק, מדוע מחיתו היא כה הכרחית ובסיסית, עד שעצם קיומו סותר כביכול את שמו של ה'?
הביאור בזה, בהקדם שאלה אחרת: ידוע כי ההפטרה היא "מעין הפרשה", שהרי ההפטרה ניתקנה כתחליף לקריאת התורה. אם כן, מן הראוי שנראה קשר בין ההפטרה לחלק זה בפרשה, החלק המסיים והחותם את הפרשה.
במיוחד על פי המבואר בפוסקים כי על ההפטרה להיות דומה לחלק המסיים את קריאות השבת. אך ההפטרה עוסקת בשירת דבורה, מעין שירת הים הכתובה קודם לכן בפרשה. היכן מוזכרת מחית עמלק בהפטרה?
הסיבה שנבחרה דווקא שירת דבורה - על אף ששירת הנשים מוזכרת בפרשנ הרבה יותר בקיצור משירת האנשים - היא מפני יסודיותה של שירת הנשים ועליונותה על פני זו של הגברים. בעוד שהגברים לא האמינו עד לנס קריעת הים (שאז נאמר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"), הרי שנשות ישראל היו מוכנות לשיר עוד בהיותן במצרים.
ובמילים פשוטות: מבחינה כמותית שירת האנשים גדולה יותר, אך איכותית ומהותית שירת הנשים חשובה פי כמה. לכן ההפטרה, שהיא מדברי הנביאים שתפקידם להסביר ולבאר את דברי התורה, היא דווקא משירת דבורה ולא שירת דוד (הנקראת בפ' האזינו).
זהו הקשר בין סיום הפרשה לההפטרה: המלחמה העקרונית בין ישראל לעמלק, המלחמה הנצחית שעד לנצחונה המושלם שמו של ה' וכסאו אינם שלמים היא על האמונה הטהורה. אותה אמונה חסרת פשרות, הניטעת ונבנית בלבו של כל יהודי בעיקר על ידי האם היהודייה.
עמלק טוען כי לבחון הכל באמצעות שכל קר, מדעי ואמפירי, בכל סיטואציה הוא מטיל ספק (בגימטריא "עמלק"). הוא איננו מסוגל לראות "אמבטי רותחת" של אמונה שכזו, הוא חייב לצננה.
על כך היא המלחמה הגדולה, אודות האמונה הזכה שאיננה תלויה בשכל ובהבנה, אמונה שמקורה בנשמה - מושג לא מדעי בעליל - ושאיננה משתנית מפני פגעי הזמן.
על כך היא המלחמה הגדולה, אודות האמונה הזכה שאיננה תלויה בשכל ובהבנה, אמונה שמקורה בנשמה - מושג לא מדעי בעליל - ושאיננה משתנית מפני פגעי הזמן.
***
דבר זה קשור עם יו"ד שבט, יום ההתקשרות שלנו לרבי - רועה האמונה ומפרנסה - וגם יום הייארצייט של הרבנית רבקה ע"ה.
הרבנית רבקה נודעה - בנוסף לפקחותה הרבה - כמספרת סיפורי חסידים, ורבים מסיפורי נכדה, בעל יום ההילולא, שאובים ממנה.
כוחו של סיפור חסידי לטהר את הרגש ולחזק את האמונה, וזהו מתאים עם המבואר.
גם התחלת לימוד הרמב"ם, העוסק בתחילת ספרו אודות האמונה הנדרשת מכל יהודי קשורה לעניין זה, אך מצידו השני של המטבע, אודות הצורך גם בהבנה, ועל כך בפעם אחרת, אי"ה.
הרבנית רבקה נודעה - בנוסף לפקחותה הרבה - כמספרת סיפורי חסידים, ורבים מסיפורי נכדה, בעל יום ההילולא, שאובים ממנה.
כוחו של סיפור חסידי לטהר את הרגש ולחזק את האמונה, וזהו מתאים עם המבואר.
גם התחלת לימוד הרמב"ם, העוסק בתחילת ספרו אודות האמונה הנדרשת מכל יהודי קשורה לעניין זה, אך מצידו השני של המטבע, אודות הצורך גם בהבנה, ועל כך בפעם אחרת, אי"ה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה