משהו לשבת - פ' תולדות

למדנו בפרשה (כו, יג): "וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד".
ופירש"י: "כי גדל מאד - שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך".

כמה שאלות יש בדברי הפסוק ובפירוש רש"י שעליו:

מה נשתנה בפעם זו שקרא הכתוב ליצחק אבינו "האיש", ולא בשמו כבכל הפרשה?

הפסוק גם חוזר שלש פעמים ואומר "ויגדל . . וגדל . . גדל", ומהם שלשת ה'גדילות' הללו שבהם התגדל יצחק? ובייחוד, שהיה לו לרש"י לבאר ענין זה בפירושו. אך לכאורה אין בפירושו כל רמז ותשובה לכך.

רש"י שפירש שגדולתו של יצחק, הביא דוגמא ש"זבל פרדותיו של יצחק [היה רב ובעל ערך רב יותר, ולכן העדיפו אותו] ולא כספו וזהבו של אבימלך".

[והטעם על-פי פשט שנקט "פרדותיו" ולא "צאנו" וכדומה, כי רבותא נקט, כיון שפרדות הם עקרות, ואם כן אין לו כי אם מעט לפי מה שצריך למשא וכדו', ובכל זאת אף זבל פרדותיו היה רב. וזה פשוט].

ויש לדייק למה נקט "כספו וזהבו" בסדר זה, ולא להיפך, שהזהב קודם לכסף, שהרי לרבותא נקט ואם כן היה לו לנקוט קודם זהב היקר יותר.

ויש לבאר בדא"פ:

בארבעת תוארי המין האנושי התואר איש מורה על מעלת המידות והלב. ואם כן הפסוק אומר כי יצחק בהתיישבותו בגרר הלך וגדל בבחינת המידות, באופן של הליכה - עליה מדרגה לדרגה, עד לבחי' "מאוד", עד בלי גבול.

ועל כך הסביר רש"י ונתן לכך דוגמא:

"זבל" - מל' זבול ומשכן, כלומר העיסוק ב-

"פרדותיו" - הדברים בהם כביכול הוא נפרד מאלקות, העיסוק בגשמיות ובעולם המעשה, היה נעלה יותר וגרם להנאה - "של יצחק", אף יותר מ-

"כספו" - בחי' האהבה (כמו "נכסוף נכספתי")

"וזהבו" - בחי' היראה (כמו הזהב שהוא אדום, המראה על בחי' הגבורות)

"של אבימלך" - כשעוסק בעניני התורה והמצוה, עניניו של הקב"ה ("אבי מלך").

הייתכן? איך אפשר לומר כי גדול העסק בעניני העולם ובגשמיות אף יותר מאהבה ויראה שיש לאדם בעת קיום התורה והמצוות?

אך זה מבואר ע"פ הפתגם שהיה שגור בפי תלמידי הרב המגיד: "אהוב יהודי והשי"ת יאהב אותך; עשה טובה ליהודי והשי"ת ייטיב עמך; קרב יהודי והשי"ת יקרב אותך".

כשבא אדמו"ר הזקן הוסיף וחידש, כי כל זה הוא רק בגוף, שהגוף יהיה זך ונקי, אך צריך שתהיה גם עבודת הנשמה, והעמידם בקרן אורה.

נמצא, שהכח להתקרב לה' נמצא כאשר עוסקים בזיכוך העולם, תיקון הגוף וההתעסקות עם הנפרד, אז ישנה אהבה אמיתית - הקב"ה יאהב אותך. וכידוע החקירה איזו מב' אהבות גדולה יותר, אהבת ישראל או אהבת ה', והמענה כי גדולה היא אהבת ישראל.

הדבר קשור עם הפטרת השבת, "מחר חודש", בה נאמר "ונפקדת כי יפקד מושבך", היינו שדווקא על ידי ה"יפקד מושבך", החסרון וההעדר - ההתעסקות בחומר, הירידה לעניני העולם, הרי אז "נפקדת".