משהו לשבת - פ' כי תבוא

למדנו בפרשה (כו, יא):

"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ, אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ".

ופירש רש"י:

"ושמחת בכל הטוב. מכאן אמרו אין קורין מקרא בכורים אלא בזמן שמחה, מעצרת ועד החג, שאדם מלקט תבואתו ופירותיו ויינו ושמנו, אבל מהחג ואילך, מביא ואינו קורא".

ויש לדקדק בדברי רש"י:

למה האריך רש"י לפרט את הדברים הנלקטים "מעצרת עד החג" – "תבואתו, פירותיו, יינו ושמנו", ולא כתב בסתם "שהוא זמן לקיטה" וכיו"ב.

ובכלל, שמחת האדם, לכאורה, אינה תלויה בגורם חיצוני. הסברא אומרת, שכשמבין האדם את גודל החסדים שעשה עמו הקב"ה, אפילו אם אלו הם חסדי העבר או העתיד, מכיון שבשכל ובהבנה ברורים לו גודל החסדים – ישמח ויודה לה' על כך.

מדוע אם כן מצווה התורה כי הבאת הביכורים (שצריכה להיות מתוך שמחה) עליה להיות דוקא בעת כזו שהתבואה והפירות מצויים לפניו? מדוע אי אפשר להביא ביכורים קודם זמן האסיפה או לאחריה?

י"ל הביאור בזה בדא"פ:

הביכורים מרמזים על נשמות ישראל, "כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם" אמר הנביא הושע. נשמות ישראל הם המובחרים שבבריאה – חלק אלוקה ממעל ממש. אולם בכך אין די, יש להביאם לבית המקדש, על הנשמה לרדת ולהתלבש בגוף בכדי שתהפוך לביכורים ולקרבן קדוש, ועל ידם יתעלה ויזדכך העולם כולו. דבר זה גורם שמחה ועונג להקב"ה, יותר מכל מעשה בראשית.

עפ"ז מובן הצורך שהבאת הביכורים תהיה בזמן ובעת שהתבואה נאספת, לא לפני כן ולא לאחרי כן, דוקא בעת אסיפת התבואה (בירור ניצוצות העולם), אזי היא עת שמחה (למעלה בפעולת הנשמות) והזמן הראוי להבאת ביכורים.

אכן, מובן גם קודם לכך ולאחר זמן השמחה הגדולה מאסיפת הביכורים, אך השמחה בגלוי (ה"נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים") היא דווקא בעת הפעולה ואסיפת התבואה.

עפ"ז מובנת אריכות לשון רש"י, שפירט סוגי הדברים הנאספים "תבואתו, פירותיו, יינו ושמנו". בירור העולם מתחלק בכללות לד' סוגים: בירור על ידי ההתעסקות בגשמיות העולם והעלאתו לקדושה באכילה לש"ש. בירור העולם על ידי קיום המצוות וזיכוך הגשם וקידושו בכך. בירור העולם על ידי לימוד נגלה דתורה, והבירור הפנימי והנעלה ביותר – בירור העולם על ידי פנימיות התורה.

ד' הבירורים הללו הם כנגד ד' סוגי הדברים הנאספים: תבואה מרמזת על ההתעסקות עם גשמיות העולם, "עשו איש שדה". הפירות מרמזות על המצוות, כמו שאנו אומרים "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה" ועוד הרבה. היין מרמז על נגלה דתורה (בכללות), והשמן על פנימיות התורה.

אך הבאת הביכורים תלויה, כמבואר בריש הפרשה, בכך שכל עם ישראל יהיה בארץ ישראל. כי הגאולה השלימה תלויה בכל עם ישראל כולו שיברר כל אחד מאיתנו חלקו בעולם, ורק על ידי צירוף כל עבודתנו יחדיו – יבוא משיח צדקנו, בקרוב ממש.