למדנו בפרשה (כח, ב):
"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ".
ופירש"י:
"תשמרו. שיהיו כהנים ולוים וישראל עומדין על גביו מכאן למדו ותקנו מעמדות: במועדו. בכל יום הוא מועד התמידים".
כלומר, רש"י שולל בדבריו שני פירושים:
א', שפירוש "תשמרו" אינו שחובת ההקרבה היא על כלל ישראל, וכמו שכתב לקמן, שחובת ההקרבה היא דוקא על בי"ד. אלא פירוש תשמרו שבעת ההקרבה צריכים להיות נוכחים כל (אחד מחלקי) כלל ישראל. ב', שפירוש במועדו אינו בבוקר ובערב, אלא באופן כללי בכל יום.
ולכאו' למה בחר רש"י לפרש כך ולא באופן הפשוט יותר.
עוד צריך להבין, למה האריך רש"י לבאר ולומר "מכאן למדו ותקנו מעמדות". שהרי אם (כפי שמשמע מדבריו) שמעמדות הם תקנה ולא דאורייתא (וכדעת רוב הראשונים וכפשטות הסוגיא בתענית כז, א, "משה תיקן להם לישראל שמונה משמרות . . בא שמואל והעמידן על שש עשרה, בא דוד והעמידן על עשרים וארבעה"), הרי היה לו רק לכתוב "שיהיו כהנים ולוים וישראל עומדין על גביו", ותו לא! ואם סבירא לי' כדעת הרמב"ם בסהמ"צ, שמעמדות דאורייתא, הרי למה כתב "מכאן למדו ותקנו מעמדות"?
הביאור בדרך אפשר בזה:
ענין קרבן התמיד הוא העליה התמידית הנדרשת מכל יהודי בכל עת. בכל יום יש "להתקרב" אל ה' בעוד מעט, באופן תמידי, ועבודה זו היא הן "בבקר" – כאשר החיות היא בתוקף, והכל מואר, והן "בין הערביים", כאשר כבר עייפים, וחשוך בחוץ (הכוונה הן בכל יום כפשוטו, הן בכללות בחיי האדם והן בכללות דכללות בתקופות השונות של עם ישראל).
אך על עבודה זו דורשת שיהיה ה"תשמרו", שהעבודה תהיה ראויה ושלמה, היינו בכל שלשת החלקים "כהנים ולוים וישראל", חסד, גבורה ותפארת ("ישראל" ל' יחיד, כי מרמז על ישראל סבא, יעקב אבינו), ושיהיה "עומדין על גביו", הביטול הנדרש. ו"מכאן למדו ותקנו מעמדות", הכח לתקן, להשלים ולהעלות את העולם ובאופן של "מעמדות", עמידה ותוקף הוא מכאן, מהציווי (וממילא גם הנתינת-כח) של העליה בקודש התמידית בכל יום.
אך בכדי שענין זה יתקיים בפועל יש לזכור תמיד כי "בכל יום הוא מועד התמידים", העבודה היא עבודה תמידית, ועבודה השייכת לכל יום. כל יום ויום היא עבודה חדשה, ואין להסתפק בעבודת האתמול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה