למדנו בפרשה (ב, כ):
"וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם".
ופירש רש"י: "למה זה עזבתן - הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב, שהמים עולים לקראתו. ויאכל לחם - שמא ישא אחת מכם, כמה דאת אמרת (בראשית לט ו) כי אם הלחם אשר הוא אוכל".
ויש להקשות, מה הוקשה לו לרש"י בפירוש פסוק זה שלכן הוצרך לפרש ב' פירושים אלו, ולמה הוצרך להם?
יתירה מזו, בפירושים אלו יש דוחק שאין בפירוש הפשוט של הפסוק. לכל לראש, בפסוקים לא מוזכר כלל כי המים עלו לקראתו של משה, אדרבה: בפסוק הקודם נאמר "וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ" (ורש"י לא פירש מאומה), משמע שעל משה היה לדלות ולשאוב מתוך הבאר. אם כן, מניין לו לרש"י כי המים עלו לקראתו של משה?
בנוסף, הכינוי "לחם" לאשה הינו לשון נקיה (כמו שכתב רש"י שם) ולא לשון רגילה השכיחה בפסוקים. מדוע אם כן נדחק רש"י לבאר שלא על-דרך הפשט את הפסוק?
בנוסף לכל הנ"ל, ידוע שבתורה כל פרט הוא בדיוק ובהשגחה-פרטית, ובק"ו מגשמיות העולם, הרי גם בין שני פירושי רש"י הללו ודאי שיש קשר ושייכות ביניהם, כמובן מכך ששני הפרטים ("למה זה עזבתן" ו"ויאכל לחם") הם חלק מפסוק אחד בתורה.
הביאור בזה, בדרך-אפשר, ובהקדים:
באכילת האדם - שכללות האכילה נקראת לחם - יש שני פרטים. לכל לראש, המאכל הנאכל מתברר ומתעלה והופך מצומח (או חי) לבחינת המדבר. בד בבד, על ידי האכילה מתחזק האדם ומתחברת נשמתו עם הגוף. ובפרטות, נאמר כי הלחם מיישב דעתו של אדם, ואין התינוק אומר אבא - התגלות בחי' החכמה (אבא) - עד שיטעם טעם דגן דווקא. נמצא, שיותר ממה שהאדם עושה עם הלחם, הלחם עושה עם האדם. וכידוע, שהטעם והסיבה לכך שבכח המאכל לחזק את האדם זהו מפני ששורשו נעלה יותר.
כך הוא גם בנוגע לאיש ואשה: בכללות האיש הוא המשפיע אל האשה, אך בכח האשה וביכולתה לרומם ולחזק את האיש, ויותר ממה שהאיש רוצה לישא (גם מלשון התנשאות) האשה רוצה להנשא. על-דרך הצחות אמרו: איזו היא אשה כשרה? העושה רצון בעלה, שקובעת את מה שבעלה רוצה...
כך גם יתרו ראה בבנותיו העילוי שפעל בהם משה (שהתבטא בגשמיות בכך ששבו מוקדם מן הצפוי), ולכך הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב שהמים עלו לקראתו, היינו שגם מי הנילוס שהדרך הוא שצריך לשואבם ולמושכם ולהעלותם, מתעלים ומתרוממים מפניו. כך גם בנות יתרו נפעל בהן התרוממות ועילוי על ידו. אם כן, אמר יתרו, יבוא "ויאכל לחם", ש"ישא אחת מכם", שירומם אותה ויפעל בה עילוי, אבל גם היא תעזרהו ותסייעו כלחם המשיב נפש ומחייה את האוכל.
מכיון שהתורה היא הוראה - נתינת כח וציווי - לכל אחד ואחת מבני ישראל בכל זמן, הרי גם מכך יש ללמוד ולהתחזק:
בכוחן של נשות ישראל, לעצב ולקבוע את פני הבית. והדבר אמור וכגודל הכח והזכות שניתן להן כך גם גודל החובה והאחריות.
- אגב, ידוע מאמר חז"ל שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בזכות נשים צדקניות. ורבים טועים לחשוב שזהו כעין 'סגולה'. ולא הוא, כמובן לכל המעיין במאמר חז"ל זה במקורו, אלא שעל ידי אמונתן של אותן נשים הרי פעלו הן על בעליהן וסביבתן, שיזכו הכל להאמין בביאת משיח צדקנו, ולהורות להם את הדרך הנכונה לילך בה גם בזמן הגלות. ומכאן ההוראה הברורה גם כן להמשך מאמר חז"ל זה, שאנו עתידים להגאל בזכות נשים צדקניות, שאין הפירוש שדי בכך שהנשים הן צדקניות, אלא שעל הנשים להשתדל ולהשפיע על בעליהן וסביבתן שאף הם יהיו צדיקים (לפחות) כמותן. -
ואכן, בהמשך הפרשה נאמר אודות כחה של צפורה אשת משה, שהצילה את חיי משה ותיקנה את מעשי בעלה כביכול, במקום שלא עשה כראוי לו.
וכשם שזהו בפרטות בעם ישראל בנשים, כך הוא גם בכללות עם ישראל והקב"ה, שהקב"ה נקרא הבעל ועם ישראל - אשה, שכביכול על ידי מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות אנו מפרנסים ומזינים את אבינו שבשמים, וגורמים לגילוי שכינה בתחתונים, בתוך העולם הגשמי.
והקב"ה לא שוכח חס-ושלום, וכמו שנאמר בנביא [סיום הפטרת הפרשה למנהג אחב"י הספרדים] "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה",קיום התורה והמצוות מתוך דחק, בזמן הגלות יקר בעיני ה', ובקרוב נזכה לכך ש"הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל תְּנוּבָה", ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, ואז "יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה