למדנו בפרשה (לט, ו):
"וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה"
ופירש"י "ויהי יוסף יפה תואר - כיון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך, אני מגרה בך את הדוב מיד".
והקושיות על כך מפורסמות:
מדוע נקט רש"י "מגרה בך את הדוב", ולא "משלח" וכיו"ב וכן חי' אחרת, וכבר נשתברו קולמוסים על כך.
עוד, משמע מלשון רש"י "כיון שראה עצמו מושל", שלא משל באמת, שאז היה נוקט בקיצור "כיון שמשל" וכיו"ב.
גם קשה, מדוע הביא רש"י ג' דוגמאות לכך שהיה יוסף יפה תואר ("אוכל, שותה ומסלסל בשערו"), ולא די באחת מהם.
- עצם כך שרש"י הוזקק לפרש הטעם שיוסף היה יפה תואר, על אף שכבר נאמר גבי אמו, רחל, שהיתה "יפת תואר ויפת מראה", הוא כי כבר פירש רש"י שהיה זיו איקונין של יוסף דומה לשל אביו. ועוד, שמשמע מן המשך הפסוקים כי לא נהיה יפה תואר ויפה מראה עד שבא לבית פוטיפר, שהרי לא הוזכר ענין זה בו עד לסוף תיאור המעשה, והיה לפסוק להביא ענין זה מיד בתחילת הפרשה. אבל מכל-מקום קשה, מאי שנא תואר ממראה.
גם, מכך שכתב "אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך", ולא כתב גם "אוכל ושותה" (ובתנחומא הביאו!), משמע שגירוי הדוב הוא דווקא בקשר ושייכות לסלסול השיער ולא לשאר הפרטים, וזה אומר דרשני.
הביאור בזה:
ידוע ההבדל בין יוסף לשאר השבטים, שיוסף התעסק בגשמיות העולם והשבטים פרשו ממנו ועסקו ברעיית צאן. והטעם על כך, כי דרגתו של יוסף היתה נעלית משאר אחיו, ובעוד שלהם הפריעה הגשמיות לעבודתם הרוחנית, הרי יוסף יכל להתעסק עם העולם ובד-בבד לעבוד את הבורא ית' בשלימות.
יתירה מזו, גם עבודת השבטים כשהם מופרדים מן העולם היתה בדרגה נמוכה יותר ביחס לעבודתו של יוסף כפי שהתעסק בעולם.
אך כאן בפרשה זו מתברר עומק לפנים מן עומק בדבר זה: לא זו בלבד שהעולם לא הפריע ליוסף בעבודתו, אלא אדרבה – העולם סייע, רומם ואף השלים את עבודת יוסף. ובפשטות, שדווקא על ידי כך שירד למצרים הרי נתגלה לעין כל "כי ה' איתו", עד שגם פוטיפר המצרי ראה את יד ה'!
וגם ביוסף נתווספה שלימות – "יפה תואר ויפה מראה".
מוסבר בסה"ק, כי אף שאכן היה יעקב יפה תואר – והיה יופיו כיופיו של אדם הראשון – הרי יוסף היה יפה תואר ויפה מראה מצד אימו, רחל, דווקא. כי יופי (הן של "תואר" והן של "מראה"), נובע מן השלימות והתכללות הפרטים זה בזה. לכן, כל עוד שהיה יוסף ספון בבית אביו ולא השלים את מטרתו, לגלות אף במצרים, בערוות הארץ, כי "הוי' איתו", שידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו – ואתה מחיה את כולם, הרי יוסף יכול להיות יפה, ויכול להיות דומה לאבא שלו, שהוא גאר א גאנצע מיוחס, בנש"ק, אבל השלימות האמיתית של יוסף היא מצד רחל, לפעול בעולם בגשמיות, לצאת למצרים ולהסביר לגוי עובד עבודה זרה: "הבט, יש הקב"ה אחד!". ורק אז, אפשר לומר על יוסף "יפה תואר ויפה מראה".
ומשכך, "כיון שראה עצמו מושל", שיוסף גילה וראה בעצמו את הכוח והיכולת שהוא "מושל", שאין העולם מפריע לו ואדרבה – מסייע ומרומם, מה שלא ראה בעת שהיה בבית אביו יעקב. הרי מיד תבע יוסף מעצמו שלא די במעמדו ומצבו הקודם, אלא עליו להיות "יפה תואר ויפה מראה", בעסער און שיינער.
ולכן "התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו", עליו מעתה להתעסק בגשמיות העולם לא רק כפרט צדדי ושולי בעבודתו, אלא כחלק עיקרי בה.
ובזה גופא: "אכילה ושתיה" – בירור וזיכוך קליפת נוגה בבירור בדרך העלאה.
"מסלסל בשערו" – השערות הם בחי' הקליפות, והסלסול הוא ענין ההפרדה ושבירת הקליפות שזהו בירורם.
מכיון שהתחיל להתעסק בעבודה זו, אמר לו הקב"ה, אם כך, הרי למה לי להמתין עוד, "אני מגרה בך את הדוב מיד", להתעסק ולברר את חומריות העולם ולזככה, כי דוב מורה על חומר הגוף וגסותו. לכן נופל על זה לשון גירוי, כיון שהגוף נמצא אצל הכל בשווה, רק שבדרך-כלל, מחמת עבודתו וטבעו אין ניכר הגסות שבו, אך כשמתעורר הדוב...
ואמנם יוסף עמד בניסיון זה, לשבור חומר גופו וגסותו, ונהיה למושל על מלך מצרים, ובזכותו ובכוחו עלו ישראל ממצרים, יסוד ושורש לכל עבודת ישראל למשך כל הדורות.
ההוראה מכך:
עם ישראל נקרא על שם יוסף, כי בכוחו של כל אחד בכל זמן ועת, להתגבר על גסות וחומר גופו, ולגלות את מציאותו האמיתית כי הוא יוסף הצדיק ושלמצרים אין כל השפעה עליו ואדרבה – דווקא בכח אותם נסיונות, העלמות והסתרים מתגלה לעין כל – ובייחוד לעיניו שלו, "ראה עצמו" – שהוא מושל על יצרו ועל גופו ושאין להם מציאות אמיתית כלל, רק לסייע ולעלות הנפש על הגוף מעלה מעלה.
אך הכוח לזה הוא על ידי ש"ראה דמות דיוקנו של אביו" – ההתקשרות לנשיא הדור והביטול אליו, ללא כל פשרות ופלפולים. פשוט לציית, ואז אין כל הבדל מהו הניסיון והקושי, שהרי הולכים בכוחו של נשיא הדור וממילא אין מה שיוכל למנוע מיהודי למלא את עבודתו ובשלימות, להפיץ מעיינות החסידות חוצה.
לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה