יום שישי, 30 במאי 2014

משהו לשבת - פ' במדבר

חמשת חומשי תורה חוץ משמותם ה'רשמיים', קיבלו גם כינוי. חומש במדבר, מכונה גם חומש הפקודים. הספר מתחיל במניין בני ישראל, ע"פ שבטיו, מבן עשרים שנה ומעלה, ושבט לוי מבן חודש ומעלה.

תופעה מדהימה היא, החוזרת על עצמה שוב ושוב בכל אחד ממניני בני ישראל, היא המספר העגול. בכל שבט ושבט מסתיים המספר באפס! פעמים עשרות ופעמים מאות, פעם אחרי פעם בלא יוצא מן הכלל. אך ישנו יוצא מן הכלל אחד: הבכורות, בהם נוקבת התורה מספר שאיננו עגול: 22,273.

התורה ודאי שאינה 'מעגלת' את מספרי בני ישראל, שהרי אם כן, היה על התורה לעגל גם את מספרי הבכורות. בנוסף, בפרשה מסופר אודות ה'החלפה' שביצע משה רבנו בלויים תמורת הבכורות, כך שמספר הבכורות העודף (273) היה צריך להיפדות בצורה אחרת. כלומר, מספר שבט לוי הוא מספר מדויק ולא מעוגל כלפי מעלה או כלפי מטה.

לאחר שהוברר שאכן המספרים הנקובים בפרשה אינם מעוגלים, אלא מדויקים, אנו נזקקים אם כן לבאר לשתי שאלות: ראשית, הכיצד? איך יתכן שעם שלם, יכיל בצורה עקבית פעם אחר פעם אך ורק מספר גברים בוגרים עגול? שנית: מדוע אכן התורה מתעקשת על מנין כה מדויק ופרטני. למשל, מספר הבכורות יכל להימנות כ-270, למי עזר ה'ושלוש' שנוסף למניין? שלש יותר, שלש פחות - למי זה משנה.

בנוסף, הרי ברור לכל שמספרם של בני ישראל אינו רק מספר אקראי, הוא מסמל משהו. גם מספר הבכורות אינו אקראי הוא מדוייק וברור. מהו התוכן הרמוז במספרים אלו?

המספרים עשר, מאה ואלף (גם רבבה לפעמים, אך בצורה פחות שכיחה) בקבלה מוסברים כמייצגי השלימות: עשרת המידות יחדיו, הם אלו שמשלימים זה את זה, התכללותם אלו באלו (למשל, ספירת החסד יכולה להמנות פעם אחת כיחידה אחת, אך באופן מושלם יותר היא מכילה עשר יחידות שונות: חכמה שבחסד, בינה שבחסד ועוד) הם השלימות הפנימית של כל עולם - ספירת הכתר, והתכללות נוספת שלהם זה בזה (למשל: חסד שבחסד שבחסד, חסד שבחסד שבגבורה ועוד), יוצרים את הנקודה הפנימית שבתוכם - פנימיות הכתר.

כשדבר מורכב ממספר שאינו שלם, הדבר נובע ממציאות שאינה שלמה, ממציאות הזקוקה לתוספת ממקור חיצוני אחר. לכן, למשל, כל דבר שבקדושה זקוק למניין (עשרה) יהודים, כי רק כך ישנה שלימות מציאותם של ישראל, על כל עשרת בחינותיה.

מציאותם של השבטים, היא מציאות שלמה העומדת כיחידה בפני עצמה, ובוודאי שהעם היהודי (כל יחידה בו, אך גם הוא בכללותו) מהווה מציאות מושלמת שאינה זקוקה להשלמה חיצונית.
שונים הם הבכורות, הם אינם יחידה שלמה והם זקוקים לסיוע על מנת להיות מושלמים.

הבכור, הוא למעשה לא רק הילד הראשון במשפחה, הוא גם מנהיג זוטא בכל משפחה. הבכורות במצרים היוו אליטה נחשבת, שדעתה ורצונותיה הינם גורם מרכזי בהחלטות העם והמלך. הבכור, הוא הסמל של שלימות האדם שבכל משפחה. וכמו שמוסבר הסיבה לחיוב כיבוד האח הבכור מפני שבו קיימת רוח האב יותר משאר הבנים, וממנו הם מקבלים את חיותם.

מעלתו של האדם על הבהמה, היא יכולתו לשלוט ולשעבד את רגשותיו לשכלו ולהבנתו. בעוד שהחיה והעוף רגשותיהם הם מולדות ובלתי ניתנים לשינוי ועיבוד, הרי האדם הוא בעל בחירה ושליטה מה ירגיש ומתי.

הבכור, נולד כמושלם ברגשותיו, והוא גם בעל שכל בריא. מה שחסר זו היכולת לערב את שני המערכות הללו יחדיו שיעבדו באופן סימולטני ומקביל. שהשכל יכתיב לרגש מה להרגיש, להיות אדם.

מספר הבכורות היה 22,273. כ"ב האלפים מסמלים את השלימות בכל אופני הביטוי של הבריאה המורכבת מכ"ב אותיות התורה. שני המאות הראשונות הינם השלימות בחכמה ובינה, בשני השלבים הראשונים של האדם הבכור הוא מושלם. חכמתו והבנתו על כל פרטיהם קיימים בלא מום ופגע.

הבעיה מתחילה בספירת הדעת. ספירת הדעת אצל הבכור מסתדרת יפה כל עוד מדובר עדיין על שלבים לא פרקטיים. חכמה שבדעת - נהדר, בינה שבדעת - מצוין, וכן הלאה. עד שמגיעים ל...הוד, הודאה וביטול. כשמגיע הזמן שהדעת יפעיל את מנגנון הביטול, היכולת של השכל לכפות את דעתו על מערכות אחרות שאינם מזדהות באופן אוטומטי עם מסקנות הדעת, היא בעיתית.

גם שם הדעת יכול להתקיים בלא תלות בגורם חיצוני, אבל אך ורק בשלבים התיאורטיים. כשההוד הדעתני מתחיל לחלחל לעבר הרגש - שם נוצרת הבעיה. את החסד שבהוד שבדעת הבכור לא יכול לייצר, וכן הלאה. אם כן, בבכור יש 273 שלבים מתוך 1000 נצרכים.

מה יעשה הבכור? ובכן, הלוי הוא המשלים והמתקן של בעיות הבכור. העיוות הבכורי מתוקן על ידי תפקיד הלוי. הלוי (והכהן) משעבד את חייו, את מעשיו רצונותיו ושאיפותיו למען המטרה הכללית. הוא אינו חי כלל את חייו הפרטיים. בכיבוש הארץ, הלויים כלל לא קיבלו חלק בא"י, הם כלל לא נחשבים כיורשי הארץ.  זו הניגודיות של הבכור, זה שאינו מסוגל לשעבד אפילו פרט מחייו למען מטרה אחרת.

ומה יעשו הבכורים הנותרים? הללו שהלויים לא הספיקו עבורם. הם נתנו חמשה שקלים, כל אחד מהם מורכב מעשרים גרה. סך הכל מאה גרה. השלימות של התכללות האדם - מאה.

כשם שהדבר בבכורות, כך הוא גם בכל אחד ואחת מישראל: על האדם לעשות לעצמו 'פדיון בכורות', לתת את שוויו העצמי אל הכהן. לוותר על ההערכה העצמית והתמקדות באישיותו ובטבעו הנפשי כמו שנולד ולהתחיל לבנות את עצמו מתחילה על-פי רצון ה'.

אין תגובות:

פרסום תגובה